¹ כגי׳ ברי״ף. ולפנינו בגמ׳ וברש״י (ראה הע׳ הבאה): ׳שמלח׳.

² רש״י ד״ה שמלח סדומית יש.

³ לפנינו: ׳יש׳.

⁴ ברכות מ ע״א.

⁵ לפנינו ברש״י: ׳שטבל בו אצבעו׳.

⁶ לפנינו (בגמ׳ וברי״ף): ׳כקורטא׳.

⁷ רש״י ד״ה כי קורטא בכורא.

⁸ לפנינו (בגמ׳ וברי״ף): ׳רב אחא בריה דרבא׳.

⁹ כ״ה ברי״ף כ״י נ״י (וראה גם דק״ס, ח). ולפניני (בגמ׳ וברי״ף): ׳כייל מילחא׳ מאי.

¹⁰ רש״י ד״ה כייל מלחא מאי.

¹¹ כ״ה בד״ש (ראה דק״ס, שם). ולפנינו ברש״י: ׳מדד מלח׳.

¹² רש״י ד״ה [לא מבעיא] (כ״ה במהד׳ ׳עוז והדר׳).

¹³ לשון הרי״ף.

¹⁴ כ״ה בגמ׳ שם. וברי״ף אין הציטוט מן המשנה).

¹⁵ רש״י ד״ה לוקין.

¹⁶ כ״ה ברש״י.

¹⁷ שמות טז, כט.

¹⁸ לשון הרי״ף.

¹⁹ שם.

²⁰ ויקרא יט, לא.

²¹ שם. לפנינו בגמרא: ׳רבי יונתן הכי קא קושיא ליה׳ (ולא בשם רבא.)

²² כ״ה בד״ש (ראה דק״ס, כ) וברש״י (שבההע׳ הבאה). ולפנינו ליתא: ׳הוא׳.

²³ רש״י ד״ה (שבאל) לאו שניתן (בשינויים מעטים).

²⁴ רש״י ד״ה וכל לאו (בשינויים).

²⁵ כן נראה להגיה, וכ״ה ברש״י.

²⁶ עד כאן ברש״י.

²⁷ פי׳, אף דנכתב בלשון ׳לאו׳ (׳לא׳ או ׳אל׳) אינו בא להורות על עונש מלקות אלא על ׳אזהרת מיתה׳. ולכאורה גם אם התרו בו למלקות לא מהני, משום דס״ל דלעונש זה לא כוון הכתוב.

²⁸ כל׳ הרי״ף. ובגמ׳ ליתא תי׳ ׳איש׳ (ב״פ).

²⁹ רש״י ד״ה אל יצא כתיב ועיין בתוס׳ ד״נ לאו.

³⁰ עד כאן ברש״י.

³¹ לשון הרי״ף (וכגי׳ ריב״ח. ולפנינו נוספה תי׳ ׳משום׳).

³² רש״י ד״ה עושין.

³³ לפנינו ברש״י: ׳להכין׳.

³⁴ כ״ה ברש״י.

³⁵ רש״י ד״ה דיומדין (בשינויים מעטים) .

³⁶ ברש״י נוסף: ׳שעשוי כמרזב שלנו׳, ושמא השמיט רבינו תי׳ אלו משום ש׳המרזב׳ שברש״יאינו ה׳מרזב׳ שבמקומו של בעל ספר הנר.

³⁷ ברש״י: ׳וכשנועצו׳ .

³⁸ כ״ה ברש״י. ובהגהות הב״ח הגיה: ׳צדו אחד׳ .

³⁹ כ״ה במשנה.

⁴⁰ רש״י ד״ה פשוטין .

⁴¹ נראה דס״ל לרש״י דמש״כ במשנה: ׳ורחבן ששה׳, שהיא אמה, קאי הן א׳דימדין׳ והן א׳פשוטין׳ (וכ״כ גם להלן, יט, ב ד״ה ואלו פסין הן). וכ״מ במאירי, או״ז ות״י. אבל הרשב״א (יט, ב, סד״ה ולענין) ס״ל דרק אדיומדין קאי. וכתב: ׳דכיון שנתנה משנתינו שיעור לדיומדין ולא נתנה שיעור לפשוטין משמע דפשוטין כל שהן בין רחבין בין שאינן רחבין, וזה נראה עיקר, וכן אמרו בירושלמי (פסין) [פשוטין] אין להם שיעור, ומשמע אין להם שיעור כלל אלא כל שהן׳. וכ״כ הריטב״א (יז, ב): ׳פירשו רוב הפרשנים ז״ל, דהא דבעינן רחבן ששה זהו בדיומדין עצמן אבל בפשוטין לא בעינן כולי. ודעת הרמב״ם לכאורה לא נהירא, דבפי׳ למ״ב כתב: ׳כשמרבה בפסין יזהר שיהא רוחב כל פס ופס ששה טפחים׳, כדעת רש״י. ואילו בהל׳ שבת פי״ז הכ״ט כתב: ׳ובלבד שירבה בפסין פשוטין׳ ולא הזכיר דבעי ׳רחבן ששה׳ כמוש״כ שם בהכ״ז לגבי דיומדין. וכן העיר במראה הפנים לירושלמי בריש פירקין, דהרמב״ם ..׳לא ביאר כאן (בהכ״ט) כלום משיעור פשוטין כ״א למעלה בהלכה כ״ז גבי דיומדין כתב.. ורחבן ו׳ טפחים׳ (ולא מסתבר למילף מהתם).

⁴² רש״י ד״ה וביניהם .

⁴³ רש״י ד״ה קשורות.

⁴⁴ ברש״י ד״ה ולא מותרות: ׳ובגמ׳ פריך, היינו קשורות׳.

⁴⁵ לקמן יט, א .

⁴⁶ כגי׳ שם בכי״מ (דק״ס, ש). ולפנינו בגמ׳ שם ליתא תי׳ ׳מאי׳.

⁴⁷ כ״ה בגמ׳ שם: ׳תנא (בברייתא המפרשת את המשנה) רבקה נכנסת׳.. .

⁴⁸ רש״י לקמן (שם) ד״ה רבקה נכנסת.

⁴⁹ תרגום (בידי הרב קאפח): ׳דיומדין, מורכבת משתים, דיו עומדין. ודיו בלשון [הוא] שנים׳.

⁵⁰ כ״ה לפנינו בפיה״מ לרמב״ם.

⁵¹ יח, א. [במהד׳ קאפח לא נמצא הציטוט מהגמ׳. אך בפיה״מ לרמב״ם הנדפס נוסף: ׳ודיו בלשון יוני שנים, ע״כ פי׳ המלה, שנים עמודין׳. והעיר ע״כ הרב קאפח בפירושו (במדורה עם המקור בערבית, הע׳ 2) דזו תוספת ׳בנדפס, שכלל מדעתו׳. ומכאן אולי תימוכין לגי׳ הנ״ל].

⁵² כגי׳ בפיה״מ מהד׳ קאפח. וכ״ה ברחב״ש (עי״ש עמ׳ קח הע׳ 35) והמאירי. ולפנינו בפיה״מ

⁵³ תרגום (בידי הרב קאפח): ׳וזו צורתן׳. ובציור שלפנינו, שלא כמו במהד׳ הרב קאפח (ומהד׳ ׳המאור׳), אין ׳פשוט׳ בין שני הפסין.

⁵⁴ לפנינו בפיה״מ: ׳וביראות׳.

⁵⁵ בתרגום שבידי הרב קאפח: ׳וביראות, ריבוי באר, והיא באר מים נובעים. ורבקות - רבוי רבקה. והיא קבוצת בקר, מן כעגלי מרבק׳ .

⁵⁶ ירמיהו מו, כא.

⁵⁷ בפיה״מ שלפנינו ליתא. ותרגם ר׳ ליפא גינת (רל״ג): רבקות רבקה, שיקשר מן הנקר לרוחב כדי שיתרגלו זה בזה.

⁵⁸ תרגום (של הרב קאפח): ואמרו קשורות ולא מותרות, להדגשה עד שיהיו קשורות דוקא. ורוחב הפרה הבינונית שעליה נתכון בשיעור זה היא אמתים פחות שליש, ונמצא רוחב בין הפסין לדעת ר׳ מאיר עשר אמות, ולדעת ר׳ יהודה שלש עשרה אמה ושליש. ואין מחלוקת בין בין ר׳ מאיר ור׳ יהודה שאם היה בין הפסין עשר אמות או פחות שאינו צריך ארבעה פשוטין, ואם היה ביניהן ארבע עשרה אמה ולמעלה שצריכין פשוטין, לא נחלקו אלא אם היה המרחק בין פס לפס מעשר אמות ועד ארבע עשרה אמה׳ (ראה הע׳ הבאה).

⁵⁹ בפי׳ הרב קאפח: ׳מן עשרה אד׳רע עלי ת׳לאתה׳.. כלומר: ׳מעשר אמות עד שלש עשרה ושליש׳. וכתב שם בהע׳ 6 שמצא ארבע נוסחאות, א) כ״י מ׳ ובנדפס: ״עד ארבע עשרה״ (כגי׳ שלפנינו). ב) בכ״י ב׳ וק׳ (ראה בתויו״ט): ׳עד ארבע עשרה פחות שליש׳. ג) בכ״י עתיקים, ׳עד ארבע עשרה פחות שני שלישים׳. ד) בדף משיירי כ״י עתיק מאד: ׳עד שלשה עשר ושליש׳ (וכפי׳ זה כתב הרמב״ם בהל׳ שבת פי״ז הכ״ז וכן בפיה״מ לקמן (מ״ב). ועי׳ בנוסח שבהוצאת ׳המאור׳ הע׳ ח.

⁶⁰ תרגום (בידי הרב קאפח): ואמרו אחת נכנסת ואחת יוצאה לפי שאי אפשר שתהא רבקה נכנסת ורבקה יוצאה אלא אם כן יש ביניהן ריוח, וכאלו אמר שהעשר אמות שיש בין כל שני פסין יהיו רווחות ולא מצומצמות. והלכה כר׳ יהודה בשני הענינים .

⁶¹ ד״ה מותר להקריב.

⁶² רש״י ד״ה ובלבד שתהא.

⁶³ ברש״י שלפנינו ליתא (ואין גם הציור).

⁶⁴ לפנינו ברש״י: ׳ומפיק לדוולא׳.

⁶⁵ כן נראה להגיה.

⁶⁶ כן נראה להשלים עפ״י רש״י (ד״ה להרחיק וד״ה ובלבד).

⁶⁷ רש״י ד״ה ובלבד שירבה בפסין .

⁶⁸ כ״ה ברש״י.

⁶⁹ כ״ה בגמ׳.